פסק-דין בתיק ע"א 2408/05

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כבוד השופט מאיר יפרח), מיום  9.5.05 בת"א 12263/05, אשר הורה על סילוק על הסף של התביעה אותה הגישה המערערת נגד המשיב וחייבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, הכל כפי שיפורט להלן.  

1.                    רקע

(א)                המערערת הגישה לבית משפט קמא תביעה כספית נגד המשיב וכן נגד נתבעים נוספים, בסכום של 325,000 ש"ח.

(ב)                 כאמור בכתב התביעה, המערערת אוחזת ב-13 שיקים שסכומם מגיע ל-325,000 ש"ח. השיקים נמשכו על-ידי חברת אופן קולקציה (1994) בע"מ (הנתבעת מס' 1; להלן - החברה) לפקודת חברת דדי יצרני אופנת יו בע"מ (הנתבעת מס' 4; להלן - אופנת יו). לאחר מכן, השיקים הוסבו לטובת המערערת, ולא כובדו, חלקם בשל הוראת ביטול, חלקם מסיבת א.כ.מ..

(ג)                  המערערת טענה כי קיימת לה עילת תביעה נגד המשיב, בהיותו מנהל ובעל מניות בחברה. נטען כי המשיב הפר את חובת הזהירות בשעה שאיפשר לחברה לעשות שימוש בשיקים בידיעה כי הם יחוללו, כי התנהגותו עולה כדי תרמית, וכי יש להרים את מסך ההתאגדות בינו ובין החברה. המערערת טענה עוד כי המשיב חב בתשלום השיקים גם מכח חתימתו על כתב ערבות לפיו הוא ערב אישית לקיום התחייבויות החברה כלפי המערערת. 

(ד)                 המשיב הגיש לבית המשפט קמא בקשה להורות על סילוק על הסף של התביעה . המשיב טען כי דין התביעה להידחות על הסף מטעמי העדר יריבות, מאחר
שהחוב נשוא התובענה נוצר כמעט ארבע שנים לאחר שהוא חדל להיות בעל מניות ומנהל בחברה. עוד נטען כי דין התביעה להימחק על הסף בהעדר עילה מאחר שערבות המשיב ניתנה להבטחת חובות בגין אספקת סחורה של המערערת לחברה, ואינה חלה על החוב נשוא התובענה.

(ה)                לאחר שהמערערת השיבה לבקשה זו והתקיים דיון בבקשה (שבמהלכו לא דרש בא-כח המערערת לחקור את המשיב) נתן בית המשפט קמא פסק דין חלקי שלפיו התובענה נגד המשיב מסולקת על הסף.

2.                    פסק דינו של בית משפט קמא

טענת העדר היריבות -

(א)                בית המשפט קבע כי הוא מקבל את גרסת המשיב, שנתמכה במסמכים, לפיה הוא לא היה בעל מניות או בעל תפקיד כלשהו בחברה במהלך השנים 2003-2004 (התקופה הרלוונטית למשיכת השיקים והסבתם).  

(ב)                 בית המשפט דחה את טענת המערערת לפיה אין זה השלב הראוי לעריכת בירור עובדתי בשאלה זו. בענין זה הסתמך בית המשפט על ההלכה לפיה תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן - תקנות סדר הדין האזרחי) מאפשרת לבית המשפט לקיים בירור פשוט של טענות המשיב, אם יש בבירור הטענה כדי לסיים את המשפט. בית המשפט קבע כי משהמשיב לא נחקר על תצהירו ולא הוגש תצהיר נגדי מטעם המערערת, יש לקבל את גרסתו.

(ג)                  לפיכך, קבע בית המשפט כי לא קמה למשיב חובת זהירות כלפי המערערת ביחס לאירועים שארעו במהלך השנים 2003-2004, וכי אין בסיס לטענת התרמית ולטענה בדבר הרמת המסך.

כתב הערבות -

(ד)                 בית המשפט קבע כי ערבותו של המשיב הוגדרה בסעיף 1 לכתב הערבות, בו נאמר כי : " ערבותי היא לכל חוב עד לסכום לא מוגבל ... בגין סחורות ו/או שירותים שרכשה החייבת מהחברה". בית המשפט קבע עוד כי החבות המיוחסת לחברה אדניה בנכיון שיקים שלה אשר נעשה לפקודת צד ג'. נכיון זה אינו נמנה עם רכישת סחורות או שירותים על-ידי החברה מן המערערת. על כן, נקבע כי המשיב אינו ערב לחוב זה.

(ה)                בית המשפט דחה את  טענת המערערת אשר הפנתה לסעיף 7 לכתב הערבות, כבסיס לחיוב המשיב כלפיה בגין החוב נשוא התובענה, מכח כתב הערבות. לפי קביעת בית המשפט קמא, "שינוי כלשהו בחוב הנערב" בסעיף 7 לכתב הערבות לא חל בענייננו וכי החוב הנערב יכול שינבע אך ורק מרכישת סחורות ו/או שירותים על-ידי החברה מן המערערת. בית המשפט קמא קבע כי קבלת טענת המערערת משמעותה יצירת חיוב חדש ושונה בתכלית מן החוב הנערב המקורי, ועל כן יש לדחות את טענתה.

3.                    טענות הצדדים

טענות המערערת -

(א)                לטענת המערערת, מפסק דינו של בית המשפט קמא אין זה ברור האם החליט לדחות את התביעה נגד המשיב או למוחקה. די בעובדה זו לכשעצמה להביא לקבלת הערעור.

(ב)                 בנוגע לטענת הערבות - לטענת המערערת כתב הערבות ניתן לפירוש באופנים שונים. על-פי ההלכה הפסוקה ניתן ללמד על פרשנות כתב הערבות מלשון החוזה והנסיבות החיצוניות לו (ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים, פ"ד מ"ט 2) 265)). לטענתה, בירור שאלת פרשנות סעיפי כתב הערבות מצדיק קיום הדיון בתובענה לגופה, ולא היה מקום להכריע בשאלה זו במסגרת הבקשה לסילוק על הסף.